חיפוש
  • איילת בארי

שעון החורף שלי


אני יודעת שלא ממש חורף בחוץ, אבל עברנו לשעון חורף והרגשתי צורך לעודד את מזג האוויר להתנהג בהתאם. אם כבר חושך באמצע היום אז לפחות שיהיה פה גשם.

שישטוף את האבק, והצהוב הזה מהגבעות. שיחזיר לי קצת ירוק לעיניים ולנשמה. אני מתגעגעת אחרי קיץ ארוךךךךך.

אז זהו. נגמרו החגים. חזרה לנו השגרה לפחות עד סוף דצמבר. וזה זמן של התעוררות. של ניעור קמטים ומתיחת שרירים שהתנוונו להם בחום.

בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי משתבללת ומחפשת את השלווה מבפנים. כל כך הרבה רעש חיצוני מלווה אותנו ביום יום, כל כך הרבה רוע, שאני ממש מחפשת נחמה. מוצאת את עצמי צופה בסרטוני חתולים. באמת שפל המדרגה.

במדינה שבה אין באמת עונת מלפפונים אף פעם, קשה לעמוד בקצב של החדשות, ובעיקר של החדשות שמייצרים עבורנו (מקשקשים לנו בכלב), כדי שנישאר מפוחדים ומפולגים ואטומים לאמת.

אז פה ושם אני בוחרת להתנתק. לכבות את האנטנות שלי כדי לשמור על שרידי הרגישות והחמלה האנושית שלי. כדי לא להפוך אטומה לחלוטין. לשקם את החיישנים שנרדמו מרוב שימוש, ולחזור למקור שלי. למה שמרגש אותי. למה שאני אוהבת באמת ודרכו מביאה טוב לאחרים.

ואז כשאני מצליחה להשתקם, אני יכולה לצאת שוב אל העולם. קצת צינית. טוב, הרבה צינית. אבל לא פחות רגישה וחומלת ובעיקר לא מסונוורת אל מול הערכים שלי שמתקשים שלא להישחק.

לעמוד באומץ אל מול פריצת גבולות אין סופית, אל מול הידרדרות מוסרית ואנושית, ולא לשכוח מי אני באמת. גם במחיר של להיחשב תמימה או נאיבית. מעדיפה להיות נאיבית מאשר ממורמרת תמידית.

ברוך הבא חורף!


23 צפיות